למה לא להטיל - עונש מוות 

הרצח באיתמר, בו שני צעירים פלסטינים, רצחו בדם קר משפחה שלמה, על ילדיהם וטפם, מעוררת סלידה, גועל ורגשי נקם חייתיים. עין תחת עין – רצח תחת רצח שהרי נקמת דם ילד קטן – לא ברא השטן.

ואף על פי כן – למה לא להטיל עונש מוות.

לפגוע במחבלים תוך כדי פעולה – לגיטימי, שהרי רוצחי איתמר הם בני מוות לכל הדעות. לפגוע לאחר שנתפסו – פסול, אסור עפ"י החוק.

* מאת: עו"ד אברהם פכטר

עונש מוות – מופיע בקודקס הפלילי שלנו, במספר אפשרויות מצומצם ביותר.

בתקופת המנדט הבריטי – עונש מוות היה בר ביצוע, בעבירות ביטחוניות על פי "התקנות לשעת חירום 1945" והן על פי הקודקס הפלילי – פקודת החוק הפלילי-1935 שנהגו לפיו בקולוניה של פלסטין.

הבריטים שפעלו על פי החוק שהנהיגו בארץ, הוציאו להורג (אחרי משפט) בתלייה גם עבריינים פליליים על עבירות רצח ופשע חמור וגם על עבירות ביטחוניות כנגד השלטון הבריטי.

עולי הגרדום, מבין חברי המחתרות, שסירבו לבקש חנינה (למרות תחנוני המשפחות) הלכו בראש מורם ובאומץ לב הרואי לקראת מותם או פוצצו עצמם ברימונים בכלא עכו, בטרם ביצוע גזר הדין והפכו לגיבורים אלמותיים בהיסטוריה של קוממיות מדינת ישראל. עונש המוות הופסק ע"י הבריטים אחרי תליית שלושת הסרג'נטים ואזהרת אצ"ל, כי על כל תלייה של יהודי, יתלו חיילים אנגליים. הבריטים הבינו את הרמז ועונש המוות נגד המחתרת פסק.

שנים אחרי קום המדינה העצמאית בשנת 1954 נמחק עונש המוות מהקודקס הפלילי ונשאר רק בכמה חוקים חריגים יוצאי דופן בחומרתם ובמשמעותם ההיסטורית ביטחונית. עונש המוות – נשאר בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בחוק – נגד השמדת עם ועבירות ביטחון, כגון: ריגול – בגידה, סודות רשמיים ופגיעה ביחסי חוץ ואם הדבר נעשה בזמן לחימה ופעולות איבה – נשאר עונש מוות.

הצורר אדולף איכמן – שהיה בן מוות על מעשיו, הוצא להורג, גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים – לפי החוק של עשיית דין בנאצים ועוזריהם.

סוגיית הטלת עונש מוות – נמצאת בדיון ציבורי ומשפטי מזה שנים רבות. עשרות מאמרים ודיונים נשמעו, נכתבו והנושא עדיין פתוח.

בכל אירוע של פיגוע קטלני, ע"י מחבלים, בה נתפסים המבצעים או שולחיהם בחיים, קולות מהציבור הדורשים לחזור ולבצע עונש מוות. כמו במקרה של רצח ילדים תמימים באיתמר

ואכן יש מקרים, מעוררי פלצות וזעם, שבו הדרישה לעונש מוות, נראית מוצדקת וסבירה כמו פיגוע המוני, רצח חפים מפשע, ילדים וטף, אם זה במקומות ציבור, או אוטובוס ילדים או רצח בשינה, נוסח איתמר.

וכך גם הפעם – בעקבות מעשה הזוועה החייתי הזה שוב קמה הדרישה לתגובה הולמת בענישה מרתיעה ומפחידה זו.

אין ברצוני להכנס כאן לוויכוח מוסרי, אתי, פוליטי, בנושא זה – מספיק אם אציין, שרוב המדינות הנאורות ביטלו את עונש המוות, כולל רוב מדינות ארה"ב, פרט לכמה מהן, בהן עדיין עונש המוות חיי ופועל.

מכל המחקרים שנעשו בנושא – עולה,כי לא בטוח כלל, שעונש מוות מרתיע, שהרי גם באותן ארצות שהיה העונש ובאלה שעדיין קיים – הרציחות ופשע חמור ממשיך להתקיים ומי שמחליט או משתגע, לא נרתע מביצועו למרות החוק. ובבירור, העונש לא מרתיע את "המאפיה", משפחות פשע ורוצחים מקצועיים.

ראוי להדגיש – כי כשמדובר בנושא הזה, זה לא כולל מדינות טוטאליטריות או בעלות משטרים רודניים קיצוניים, נוסח איראן וכמה ארצות באפריקה ובמזרח התיכון, שם לחיי אדם, אין ערך רב, לא לזכויות אזרח ולא לחוק והאמנות הבינלאומיות ובוודאי לא לאיזורים בהם שולטים טרוריסטים או קבוצות של אסלאם קיצוני עליהם ניתן לשייך את חמאס עזה.

למה לא להטיל עונש מוות

• ממבט פלילי אתי מוסרי – רוב המדינות המתקדמות וביניהן ישראל, הגיעו למסקנה, שעונש מוות אינו יעיל ואינו מרתיע. יתירה מכך – מבחינה משפטית יש חשש לטעויות בהרשעה, עקב טעויות בזיהוי, עדי שקר, ראיות נסיבתיות, בידוי ראיות, תלונות שווא ונקמה. וכבר היו דברים מעולם וטעויות מסוג זה לא ניתן לתקן.

בארה"ב לפני מספר שנים – החלו בפרוייקט של בדיקת הרשעות בעבירות פשע חמור, של נידונים לתקופות ארוכות ועם התפתחות הטכנולוגיה ובמיוחד בדיקת ה-DNA – רבים מהם זוכו, לאחר שנים רבות בכלא, על לא עוול בכפם או טעויות משפטיות.

• מאספקט ביטחוני – מדיני פוליטי – עם כיבוש יהודה ושומרון וכן רצועת עזה, במלחמת ששת הימים, הופעלו בשטחים הכבושים צווי הממשל הצבאי שבמסגרתם הפעילו את תקנות שעת חירום 1945 – על פיהם ניתן היה להטיל עונש מוות בעבירות ביטחוניות.

      צווי המושל הצבאי בנושא זה (לאחר תיקון שהוכנס בתחום), דרשו הרשעה פה אחד של שלושה שופטים משפטנים וזאת כדי למנוע מצב שבו יוטל עונש מוות כלאחר יד וללא מחשבה ובקרה משפטית.

ולמרות זאת – לפחות בשני מקרים, הצליחו שופטים צבאיים להפתיע ולהטיל עונש מוות על מחבלים – פעם בבית הדין הצבאי בלוד ובפעם שניה בבית הדין הצבאי בשכם.

בשני המקרים, עונש המוות בוטל – מיידית ע"י המושל הצבאי, מטעמים פוליטיים מדיניים וביטחוניים.

האספקט הביטחוני הטהור:

• הלחימה בטרור, היא לחימה עיקשת מתמשכת ולא תמיד יפה ונקיה. הטרור, מסתתר, נסמך, נתמך ומקבל גיבוי מהאוכלוסיה האזרחית, לכן אם תופסים את המחבלים, הם מובאים למשפט על כל הפרוצדורה הנלווית ולא למשפטי לינץ.
• עונש מוות – יביא את המחבלים, ללחימה עיקשת על החיים ועל המוות, כולל קרבנות מיותרים מצד חיילי צה"ל ואולי אוכלוסיה אזרחית.
• התבצרות מחבלים, בתוך בתים או בתוך אוכלוסיה אזרחית או לקיחת בני ערובה – תחייב את צה"ל לשיקולים ביטחוניים שונים.
• הקהילייה הבינלאומית – לא תקבל את הנימוקים שלנו ויהיו טובים ומשכנעים ביטחונית, להטלת עונש מוות.

אין לממשלת ישראל אפשרות פוליטית מדינית, לצאת כנגד כל העולם, בכל הנושאים, לכן כדאי לבחון ולבחור היטב על מה כדאי להילחם. בחינת "יהרג ובל יעבור" – ועונש מוות למחבלים אינו נושא בתחום זה.

מחבלים שנהרגים תוך פעולה צבאית – מתקבלים כפעולה לגיטימית צבאית של הגנה עצמית ושמירה על ביטחון צה"ל ואזרחיה, ולכן זאת הדרך המומלצת על ידי לפתרון הסוגייה הסבוכה הזו.

• לא לשכוח לכל חבל תלייה יש שני קצוות. הנוסחה פשוטה – שימוש בעונש מוות מצידנו, יכריח את האויבים, מחבלים, לענות באותה מטבע. מאחר ואצלנו – חיי אדם, מקודשים יקרים, מעוררים אמפתיה ציבורית כללית, לא נוכל לעמוד בתחרות עם חיות אדם.

הפתרון – מי שנתפס חי לאחר ביצוע רצח, פיגוע קטלני, רצח ילדים וטף, אזרחים חפים מפשע – לא ישוחרר בשום עסקה, בשום מחיר ושום תנאי, אלא במקרים חריגים לפי החלטת הממשלה.

ולסיום – על ממשלת ישראל – להתקין "קוד התנהגות" – וכללים ברורים על חילופי שבויים, עקרונות שאין לזוז מהם ואין לחצותם, מבוססים על אדני ביטחון, מוסר חברתי ושיקולים פוליטיים מדיניים.

הערות:

1. ראה לעניין עונש מוות, באספקט הפלילי – את ספרו של ג'ון גרישם – חף מפשע. על זוג צעירים שהואשמו באונס ורצח צעירה שבילו איתה, ואחרי שנים רבות בכלא ועונש מוות על ראשם, יצאו זכאים כתוצאה מחקירה רשלנית ובידוי ראיות.

2. במשפט בבית הדין הצבאי בשכם – בו הוטל עונש מוות על מחבלים – הייתי התובע הצבאי.

התנגדתי להטלת עונש מוות – מהנימוקים של מדיניות צה"ל שפורטו לעיל ולא השתנו מאז. עונש המוות בוטל ביום המחרת ע"י המושל הצבאי של יהודה ושומרון האלוף וורדי. מאז לא הוטל עונש מוות בבית הדין הצבאי – וטוב שכך.